הסיפור שלנו

הסיפור של "נוה אברהם" - האתגר הוא הטריגר

"אי-י-י—מא" פילחה האמירה את חלל האויר. חביבה הסתובבה אל הקול  כלא מאמינה. ואז הוא נשמע שוב, ברעד אך בביטחון "אי-י-מא" ושוב "אמא". הקול נדם. אמירה פשוטה זו, היתה לחביבה, אשר עשרות שנים לא שמעה דיבור או מילה כלשהיא מפי בתה - ליאת בת ה-37 מתנה מופלאה ליום הולדתה. מתנה שהרעידה אותה ונתנה משמעות חדשה לאמונתה הבלתי נלאית בבת בעלת הצרכים המיוחדים אותה אימצה: "את רואה, תמיד אמרתי שהיא תדבר" אמרה למינה, בתה הביולוגית שנכחה באותו המעמד. למרות שליאת כבר בת 41 היום חביבה עדיין מאמינה שיבא היום בו היא אכן תדבר.

הכל התחיל בשנת 1976 כשעינם של בני הזוג צחור – משה וחביבה צדה מודעה פשוטה בעיתון. "תמי מחפשת בית". כל אחד בנפרד ושניהם ביחד קראו את המודעה והגיעו לאותה המסקנה: ביתם יהיה הבית החם לאותה התינוקת העיורת בת שבעת החודשים שכבר כמעט ועברה מן העולם.

התינוקת הגיעה לביתם כשחביבה בשלהי הריונה השמיני ומיד הפכה לבת בית והשתלבה בחיי המשפחה. שמה של הילדה שונה ל:"ליאת - יעל", שם שסימל עבורם את האימוץ המוחלט והשילוב המלא במשפחתם ובליבם, "לי" – "את" את שלי. 

במשך שנה וחצי לאחר האימוץ נסעה חביבה מידי יום לירושלים עם התינוקת, מרחק של יותר משעה נסיעה לכל כיוון בתחבורה הציבורית, על מנת שזו תקבל את הטיפול המיוחד הנדרש להתפתחותה ולא ניתן היה לקבלו בקרית ארבע. התינוקת טופלה במסגרת אחת, ובמקביל, התנדבה חביבה במסגרת אחרת בירושלים ונחשפה לקשיים התפתחותיים של ילדים עם צרכים מיוחדים.

בזמן הזה, החלה להתברר התמונה האמיתית של קשיי ליאת, שכללו לא רק עיוורון אלא גם פגיעה מוחית עמוקה, אילמות ואוטיזם, קשיים שלא היו ידועים בזמן האימוץ. גילויים אלו לא רק שלא הרפו את ידיהם של בני הזוג, אלא הפכו למין חיזוק להחלטה האמיצה: "תינוקת עיורת – כיצד נוכל להשאירה ללא בית".

התינוקת גדלה והפכה לילדה ולנערה. חביבה הפעילה תוכניות שונות לילדים עם צרכים מיוחדים: קיטנה בבית רימון ותכנית אחר הצהריים בקרית ארבע לילדים עם צרכים מיוחדים כמו כן הגתה את הרעיון של "גן תצפית" – גן לחינוך מיוחד הראשון בקריה.

בליבם של משה וחביבה נולד רעיון. הם רצו להקים כפר למתבגר בעל הצרכים המיוחדים בקרית ארבע. הרעיון הפך לעמותת "נוה אברהם" אשר חביבה החלה לגייס תרומות עבור מימושו וארגנה ילדים והורים מהארץ ומחו"ל כדי לאכלסו. הורים מחו"ל תרמו כספים על מנת להעלות את הילדים המיוחדים לכפר ולעלות לארץ בעקבותיהם. אולם, עם פרוץ האינתיפדה הראשונה מסיבות ביטחוניות בשל המיקום הגיאוגרפי של קרית ארבע לא נמצאו האישורים המתאימים להקמה והוא נגנז.

חביבה, כדרכה, לא אמרה נואש והפנתה את הכספים שגויסו עבור מטרה חדשה והיא: הקמת מרכז טיפולי להתפתחות הילד לילדי קרית ארבע והסביבה. בתקופה ההיא, לפני כ-30 שנה טיפולים מסוג זה היו בראשית דרכם והקמת מרכז טיפולי היתה פורצת דרך.

על מנת לממן את הרעיון, פתחה חביבה ותפעלה את חנות יד שניה הראשונה באיזור. כמו גם תחרות ריצה לגיוס כספים עבור המקום.

המרכז הטיפולי הוקם בדירה קטנה בקרית ארבע והציע בראשית דרכו טיפולים פיזיותראפיים כמו גם טיפולים פרא-רפואיים של ריפוי בעיסוק וריפוי בדיבור. בנוסף פותח במרכז האפיק הקהילתי שנתן מענה להורים וילדים לפי צרכי השעה.

עם הזמן עבר למבנה שכור בו הוא שוכן כיום ובו חדרי טיפולים המותאמים לטיפולים הפרא- רפואיים והרגשיים הניתנים בו. המרכז פתח את תכנית "מועדון הורים בכושר" המציעה סדנאות, הרצאות והנחיה להורים המטפלים בילדיהם, כמו גם "זמן משחק" איכותי בהנחיה מקצועית במשחקיה של המרכז ופרוייקטים שונים המציעים מענה קהילתי בכלים המקצועיים של המרכז.

אנשים רבים מרחבי העולם התרגשו מסיפורן של חביבה וליאת וכך הוקמה אגודת "ידידי נוה אברהם" בירושלים, בארה"ב ובאנגליה אשר תומכת בפעילות המרכז ומאפשרת את הרחבתו.

אנחנו שואפים למבנה עצמאי שיוקם בהתאמה מלאה לצרכי המרכז. המשך פעילות המרכז והקמת המבנה תאפשר לנו להרחיב את פעילותנו ולאפשר לעוד ילדים שלוב מלא בחיי הקהילה. הרחבת הפעילות המקומית לבעלי הצרכים המיוחדים עשויה להוות מענה הולם להורים רבים אשר כיום נאלצים לשלוח את ילדיהם מידי יום לירושלים ללימודים וטיפולים, ותאפשר לנו לתת מענה מקומי מקיף לכל צרכיהם ללא צורך בנסיעות. אנו תקוה שהסיפור המרגש יתן כח להורים המגדלים את ילדיהם בעלי הצרכים המיוחדים והאיחורים ההתפתחותיים להמשיך במשימה המיוחדת שניתנה להם מה'. נשמח להגדלת חוג מכרינו ידידינו ותומכינו לטובת הקהילה בקרית ארבע חברון וישובי הסביבה.